חבל, הילדים שלי לא יאכלו את זה…

"וואו, זה נראה כל כך טעים וכל-כך יפה! אבל חבל, הילדים שלי לא אוכלים ירקות \ אורז \ טופו \ עדשים \ יוניים איט"

התגובה הזו היא תגובה מאוד אופיינית להצעתי להורים ללמוד להכין בנטו בעצמם, ולשדרג אגב כך את תזונת ילדיהם באופן דרסטי.

אבל מה באמת עושים עם ילד שלא אוהב ירקות \ אורז \ טופו \ עדשים \ יו ניים איט?

כדי לענות על זה אני צריכה שתחזיקו חזק, יש לי וידוי מזעזע:

המרכזית שלי (בת 18) היא ילדת ג׳אנק פוד. מבחינתה (עד היום) לחיות על פיצה והמבורגר, על נוטלה ועל פרינגלס, או על צ'יפס. כילדה בת 10 היא היתה ממש שונאת ירקות מושבעת.

ובכל זאת, הפלא ופלא, בקופסת הבנטו שלה, היו גזר, ומלפפון, ועגבניות שרי והיא אכלה אותם. אז איך? טוב, זה לא קרה ביום אחד וגם לא תוך חודש, אין צורך להיות אופטימיים מדי. האמת הכואבת היא שהמון ירקות נשלחו בתוך קופסאות הבנטו, יום אחרי יום, לצד תקווה גדולה והוחזרו הביתה בסוף היום כפי שנשלחו. לא אכולים לחלוטין, אפילו לא נגיסה. רק עם הזמן והניסיון מצאתי דרכים לתת לה קצת ויטמינים מהצומח. לשם הדיוק אודה ש לקח לי כמעט שנה וחצי להרכיב לשונאת הירקות שלי קופסת בנטו ששנינו נשמח בה, כלומר קופסת בנטו שמכילה ירקות שכן נאכלים.

התחלתי בירקות ששמתי בתוך הסושי מאקי: רצועות מלפפון בסויה ורצועות גזר התגלו כמילוי שמקובל עליה. גם ירקות שהוטמנו בתוך האוניגירי נאכלו בשמחה. פעם ענדתי לארנבת האורז עניבה מפיסת גזר וגיליתי שגזר קטן דקורטיבי מקובל עליה. או עגבניות שרי ממש קטנות. פרוסות דקות של גזר ומלפפון חתוכות כפרחים גם הן נאכלו בשמחה. אבל זה לקח זמן. התחלתי ממש מ"טעימה" פה ו"טעימונת" שם, תמיד בכמות קטנה ולא מאיימת. התוצאה היא שהיום גם שונאת הירקות שלי מוכנה לאכול איתי סלט ירקות, לפעמים.

ולפני סיום, עוד קטנה: אני דיברתי הפעם על ירקות, אבל כל מה שאמרתי רלוונטי למעשה לכל ״מזון מסורב״.

״לחייך את האוכל״, לשחק עם הצבעים והצורות, לעשות אוכל יפה ו״מחייך״, זה עוזר הרבה פעמים. תנסו.

אני אדבר על זה בפירוט גם בהמשך, אבל עכשיו אני אייסד חמישה כללי אצבע התחלתיים להצלחה בהטמעת ״מזון מסורב״:
1. לברר מול עצמנו למה אנחנו, כהורים, רוצים להטמיע את המזון הספציפי הזה בארוחה של ילדנו, זה יעזור לנו להיות שלמים עם הדרך.
2. לזכור שאנחנו לא רוצים לעורר התנגדות, ומתוך כך לנסות תמיד ״להגיע בטוב״.
3. לא ללכת על ״הכל או כלום״. זה אומר שמותר לתת לחם שהוא חצי קמח לבן וחצי מלא ולא ללכת ישר על לחם מחמצת שאור מקמח כוסמין אורגני.
4. לזכור שטעמים הם נרכשים. אפשר לתת טעימה קטנה (באמת קטנה!) ממזון כלשהו, וגם אם נאכל רק ביס לחזור על אותו מזון כעבור חודש לנסיון נוסף. ובעוד חודשיים שוב.
5. ״לחייך את האוכל״, לשחק עם הצבעים והצורות, לעשות אוכל יפה ו״מחייך״, זה עוזר הרבה פעמים.

כתיבת תגובה

פשוט לשחק באוכל

דברו איתי

עקבו אחרי

דפים שעשויים לעניין אתכם

ליצירת קשר

סגירת תפריט